מע"מ חדרה נ' מוצרי חשמל 2008 בעמ ואח'

גזר דין

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום המתוקן, הייתה נאשמת 1 חברה פרטית מוגבלת במניות, אשר עסקה בעבודות חשמל, ונאשם 2 היה מנהלה הפעיל.

הנאשמים הודו והורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן, ב-10 עבירות של אי הגשת דוחות מע"מ תקופתיים במועד שיש להגישם, עבירות לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: "החוק"), ביחד עם סעיפים 67(א) לחוק ותקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 1976 (להלן: "התקנות"), וב-4 עבירות של הגשת דוחות תקופתיים ללא התשלום הנובע מהם, עבירות לפי סעיף 118 לחוק ביחד עם סעיף 88(א) לחוק ותקנה 23 (ב)(1) לתקנות.

כמו כן, הנאשמים הודו והורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב אישום בתיק המצורף (ת.פ. 15085-04-11), בעבירה של אי הגשת דוחות במועד עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק, ובעבירה של הוצאת חשבונית מבלי לשלם במועד המס הכלול בה, עבירה לפי סעיף 117 (א) (14) לחוק.

ב"כ המאשימה טענה בטיעוניה לעונש כי הנאשמים לא הפנימו כי הגשת דוחות באיחור הינה עבירה פלילית והמשיכו בביצוע העבירות, השתמשו בכספי המדינה תוך פגיעה בציבור משלמי המס, אך מאחר ורוב המחדל הוסר, ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה ממושכת, וקנס, ועל הנאשמת שאינה פעילה עתרה להטיל קנס סמלי.

4.מנגד ביקש ב"כ הנאשמים בטיעוניו לעונש להתחשב בנאשמים, לדבריו הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה חסכו זמן שיפוטי יקר, הנאשם הגיע להסדר עם המאשימה ושילם את מלוא החוב. לטענת ב"כ הנאשמים בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום הנאשמת ביצעה עבודות רבות אצל יזמית גדולה בשם "אחים שגרר", אשר חייבת עד היום לנאשמת כ- 800,000 ₪. אי עמידת היזמית בהתחייבויותיה כלפי הנאשמת גרמו לנאשמת לקריסה כלכלית מה שהביא לכך שהנאשמת לא יכלה לעמוד בחובותיה כלפי הספקים וכלפי רשויות המס. הנאשם הפנים את חומרת העבירות המיוחסות לו, והתמשכות ההליכים בתיק היוו תמריץ לנאשם לעמוד בהסדר עם המאשימה. הנאשם נמצא כיום תחת צו כינוס עקב ערבותו לחובות הנאשמת ובכל זאת גייס כספים מקרובי משפחתו ושילם את החוב למאשימה. הנאשם נשוי אב ל-8 ילדים המתקשה לפרנס את בני משפחתו ועל כן עתר ב"כ הנאשמים להסתפק בענישה הצופה פני עתיד ולא להשית על הנאשם קנס.

דיון והכרעה:

5.הפסיקה בעבירות מסים היא חד משמעית: כל הגורע כספים מקופת הציבור - לא יינקה, שכן, דינו כדין מי ששולח ידו אליה וגוזל ממנה כספים לא לו. כשהשיקול המכריע הוא הצורך לתקוף את התופעה הציבורית על-ידי ענישה מרתיעה וכואבת, שרק כך, אמר בית-המשפט העליון, יש סיכוי לצמצום התופעה [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550].

לגישתו של בית-המשפט העליון, דינו של עבריין "הצווארון הלבן" אינו שונה, ולעתים חמור יותר, מדינו של עבריין המשתמש בכלים מסוג אחר - כלי פריצה או נשק - להשגת מטרותיו. שכן, אלה גם אלה - מעשיהם מפרים את תקנת הציבור, ופגיעתם בציבור בקרבו הם פועלים - רעה.

אמר על כך כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, בעמ' 217:

ידעו עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזאת איננו לבן, והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט. . . .

יפים לכאן גם דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה (שנאמרו לא מכבר, 25.2.04, בפסק-הדין בע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח':

בית משפט זה עמד לא אחת על הפער הקיים בין ההכרה הברורה כי מעשים של פגיעה בגוף וברכוש הינם עבירות שמתחייבת בגינם ענישה חמורה כדי להרתיע מפני סיכון שלום הציבור ובטחונו, לבין מידת הסלחנות הננקטת לא אחת ביחס לעבירות כלכליות של צוארון לבן, שנזקן לפרט ולציבור הרחב הנו רב ביותר. לעתים דוקא מעשי עבירה כאלה זוכים בבתי המשפט ליחס קל ופשרני אף שנזקם לכלל, למשק ולכלכלה, ולאימון שהציבור רוכש למערכות המשק והשלטון הוא רב ביותר. נוצר לפרקים יחס בלתי הולם בין הענישה המוטלת על עבריין הנאשם בפריצה וגניבת-רחוב, לבין ענישה הנגזרת על עבריין רב מעללים, הגוזל מיליונים מכספי ציבור תוך הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. על פער עמוק זה הנבקע לעתים בתפיסה העונשית הנוהגת במקומנו יש לגשר בדרך של שמירת יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור.

6.אומנם במקרה שבפני לא ניתן בשום פנים להתעלם מחומרת המעשים בהם הודה הנאשם והורשע, מהיקף הסכומים שנגרעו מקופת המדינה, אולם כשאני שוקל בזהירות את העונש הראוי במקרה זה, להשגת מטרות הענישה, תוך שקלול של כל ההיבטים האחרים, בכללם - הנסיבות האישיות של הנאשם, הודייתו בהזדמנות הראשונה וחיסכון בזמן שיפוטי יקר, העדר הרשעות קודמות, מצבו הכלכלי הקשה , העובדה כי הסיר את כל המחדלים, אני נוטה לרף ענישה מתון.

7.אני גוזר על הנאשמים בגין העבירות בהן הורשעו את העונשים הבאים:

על הנאשם 2:

א.6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מהיום, עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה.

ב.קנס כספי בשיעור 2,000 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם לקופת בית-המשפט ב- 5 תשלומים שווים ורצופים, שהראשון בהם לא יאוחר מיום 1.8.11 וכל תשלום נוסף ב-1 לחודש שלאחר מכן.

על הנאשמת 1: